מגן אברהם י״ז

מהדורה: מגן אברהם

1 פרי מגדים פתח ↗

ולברך עמ״א ובל תוסיף נמי ליכא בנשים כיון דאנשים מחוייבים במצוה זו גם אשה מאיש לוקחה ואי״ה יבואר עוד במקום אחר:

2 פרי מגדים פתח ↗

ואינו עמ״א וא״צ להגיה מלת אלא ע״י עט״ז מזה וכ״ה בפנים בש״ע מזה. מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב בכל המצות מ״ה ואי מוציא בברכת ציצית ישראל גמור יש להסתפק כי בסימן תקפ״ט ס״ה דאפי׳ עצמו אין מוציא התם ד״ת משא״כ ברכות דרבנן י״ל דמוציא אחרים בברכתו עיין סימן ח׳ ס״ה יע״ש, ויש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם: כתב המחבר בסעיף ב׳ טומטום כו׳ ופסק הר״ב דיברכו דנשים נמי רשות אלא דמיחזי כיוהרא אם לובשת טלית משא״כ טומטום דצריך לילך בציצית ספק ד״ת לחומרא ובמשי להמחבר סי׳ ט׳ או בגד חציו סתום בסימן י׳ ס״ז י״ל הנהו פטורים ספק דרבנן וס״ס כו׳ וראוי ג״כ שיברך והנה אין מוציא אחרים בברכתו שהרי הר״ב אומר כן דלפי מה שנהגו הנשים כו׳ משמע בתורת רשות דאין מברכין על הספק ובי״ד רס״ה ס״ג אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו ול״ד לקמן סימן ס״ז ספק קרא ק״ש כמו שחלקו שם יע״ש מיבעיא לי אם מ״ה ספיקן לחומרא או מדרבנן דהנה הר״מ ורשב״א מחולקין אם ספק תורה לחומרא מ״ה או מדרבנן ושניהם לא למדוה אלא מספק ממזר מ״ס דגלי שם וה״ה באינך ומ״ס מדגלי שם הא בעלמא לחומרא י״ל דוקא לעבור בקום ועשה ספק מ״ה אסור הא במ״ע בשוא״ת אפשר מדרבנן לחומרא. ובריש יבמות אמר ל״ת חמור מעשה וכדמות ראיה מתקפ״ט טומטום אין מוציא דאין מחוייב בדבר דשמא נקיבה הא ספק תורה מ״ה לחומרא בודאי לענין איסור ומש״ה אמרי׳ בי״ד ק״י ספק א׳ בגופו וב׳ ע״י תערובות לא מהני אלא שוא״ת הוה רק דרבנן ואין דרבנן מוציא ד״ת ולפ״ז טומטום אין מוציא בברכת המזון אנשים ואשה מוציאה טומטום דתרוייהו דרבנן הוי ומיהו י״ל טומטום מוציא אנשים וכן אשה לו דס״ס שמא זכר ושמא נשים חייבות או שמא נקיבה ושמא נשים חייבות ואי״ה בסימן קפ״ו יבואר זה וכאן הדבר בספק ונ״מ לענין כמה מצות שנשים פטורות ואנשים חייבין אם טומטום מוציא לאנשים וכן אנדרוגינוס עיין בתה״א ק״ב א׳ ספק תורה כודאי מן התורה יע״ש:

3 פרי מגדים פתח ↗

ציצית עמ״א בשם ירושלמי אביו חייב ליקח לו טלית ובסימן כ״ד ס״א דטוב ונכון א״כ בקטן אין מחוייב אביו ליקח לו טלית וקטן היודע אביו חייב אם הולך בטלית בת ד׳ כנפות אביו מחוייב ליקח ציצית ולברך כדין חינוך:

3 מחצית השקל פתח ↗

ס"ק ג' ציצית פי' ליקח כו' ב"ח מרדכי ער"ס כ"ד כו' ר"ל דבש"ס דידן איתא קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין קטן היודע להתעטף חייב בציצית. ומדלא קתני ג"כ גבי ציצית שאביו חייב לקנות לו טלית משמע דוקא אם כבר יש לקטן טלית אביו צריך לתקן לו ציצית אבל אין צריך לקנות לו טלית אלא שהמרדכי הביא בשם ירושלמי דקתני שאביו חייב לקנות לו טלית ופסק כוותיה אלא שאם היה התלמור שלנו חולק לא היה להניח תלמוד שלנו ולפסוק כהירושלמי. ולכן כ' המ"א וערסי' כ"ד דאינו חובה כ"כ ור"ל דתלמוד שלנו אינו חולק על הירושלמי אלא דוקא בתפילין דהאב מחויב לקנות לעצמו תפילין. וכיון שבנו הגיע לחינוך קתני ברייתא ל' חיוב שאביו חייב לקנות לו תפילין דחייב לחנכו שיעשה הבן מעשה המצו' כמו האב. אבל בציצית דהאב גופיה אם אין לו טלית בת ד' כנפות אינו מחויב מצד הדין לקנות לעצמו טלית בת ד' כנפות אלא שטוב ונכון שיקנה לעצמו. וניהו דגם בבנו אם הגיע לחינוך הוא מצר היושר והטוב לקנות לו טלית דבן שהגיע לחינוך יש לו כל דין האב. ובאמת זה כוונת הירוש' שאביו חייב לקנות לו טלית היינו מצד היושר והטוב ולא מצד הדין מ"מ הש"ס דידן לא ניחא ליה לומר על מה שאינו אלא מצר הטוב ונכון לשון חיוב כיון דאינו חיוב גמור לכן קתני חייב בציצית דודאי אם כבר יש לו טלית יש חיוב על האב לתקן לו ציצית כמו לעצמו:

1 ולברך עליו. דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וצונו כיון שהאנשים נצטוו וגם הם יש להם שכר:

2 ואינו. פי' שאינו חייב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד:

3 ציצית. פי' ליקח לו טלית ב"ח מרדכי וערסי' כ"ד דאינה חובה כ"כ:

1 מחצית השקל פתח ↗

ס"ק א ולברך עליו. דאף מי כו' דאי לא היו הנשים מקבלים שכר עליה לא הוי שייך לברך וליתן שבח על המצוה ההיא. בשלמא על מצו' שמקבל עליה שכר ראוי לו ית' השבח עליה. שע"י שנצטוינו בה אנו מקוים לזכות לשכר המצוה אפי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס. מ"מ מצוה שניתן עלי' שכר בזה אנו מכירים גודל ערך המצוה ונותנים לו ית' שבח שקרבנו למצוה ההיא ועי"ז קדשנו במצותיו משא"כ אי לא היינו מקבלים שכר ולכן כ' דאפי' מי שא"מ ועושה מקבל שכר. דאמרי' בש"ס גדול המצווה ועושה ממי שא"מ ועושה ואי לאו דגם מי שא"מ ועושה מקבל שכר. האיך שייך ע"ז לומר גדול המצווה כו' הא אין להם דמיון כלל דזה מקבל שכר וזה אינו מקבל שכר:

2 מחצית השקל פתח ↗

ס"ק ב ואינו. פי' שאינו מחויב כו' בא לישב הא אדרבה קי"ל בסי' י"ט דהוא חובת גברא. ולכן כ' דר"ל דניהו למ"ד חובת מנא. בגד בת ד' כנפות אפי' אינו לובשו אלא מונח בקופסא חייבת בציצית אבל אנן קיי"ל דהוא חובת גברא וכ"ז שאין לובשו אינו חייב בציצית. מ"מ לענין זה אינו חובת גברא כמו תפילין שצריך לקנותן משא"כ בטלית אלא באנשים ראוי וטוב ונכון לו לקנות טלית בת ד' כנפות כי בעידן ריתחא ח"ו מענשינן עליה וכדאמר המלאך לרב קטינא שראוי לאדם להביא א"ע לידי חיוב. וא"כ כיון דבאנשים גופייהו אינו חיוב גמור. לכן באשה מחזי כיוהרא:

3 תועפות ראם פתח ↗

דכתיב כו' דלא כהעיטור בהל' תפילין ח"ז שמפרש קטן היודע להתעטף דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא ולא מחייב בציצית אא"כ יודע להתעטף וכיון שיודע מדאורייתא מחייב הביאו הב"י באו"ח ס"ס ל"ז וע"ד רבינו שהוא מטעם חינוך ועז"א דכתיב חנוך ונו' ולעיל סי' שצ"ט לא זכר רבינו מ"ש בברייתא שם קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכדעת הרמ"א ס"ס ל"ז ועיין שו"ע או"ח ס"ס י"ז ובמג"א שם וראיתי בס' עמק הלכה ס"ז שכ' הך דס"פ לולב הגזול בזה"ל קטן היודע להתעטף אביו חייב לקנות לו ציצית והכריח שם דע"כ הפירוש כהמרדכי דחייב לקנות לו בגד בת ד' כנפות דאל"כ הול"ל קטן היודע כו' אביו חייב לחנכו שלא ילבש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית א"ו כמש"כ המרדכי וא"כ ראי' גדולה היא דכש"כ שמחוייב לקנות לעצמו טלית עכ"ד ובאמת ל"נ בס"פ לולב הגזול כגירסתו כ"א כמשכ"ר כאן קטן היודע להתעטף חייב בציצית וא"כ י"ל דאה"נ פירושו חייב בציצית שלא ילבוש בגד של ד' כנפות בלא ציצית ותל"מ.

3 לבושי שרד פתח ↗

מ"א סק"ג. טלית. דלשון הש"ע ליקח לו ציצית א"ש דהיינו כשיש לו טלית בת ד' כנפות ודינו של קטן זה כגדול ר"ס ך"ד אבל על לשון זה ליקח לו טלית כתב המג"א ערסי' ך"ד דגם בגדול אינו חובה רק טוב ונכון ע"ש:

מגן אברהם ט״ז » « מגן אברהם י״ח